החיות במקום הן החיות המטופחות והאטרקטיביות ביותר שראיתי אי פעם. הנוצות והפרווה שלהן מבריקות, מלאות ונקיות. הן מסתובבות בשטח (לא בכלובים): החזירים נמצאים בחורשה ואוכלים בלוטים, התרנגולות והכבשים רועים במדשאות הטבעיות הנרחבות שבשטחי האחוזה.

לולה התלהבה מהתרנגולות, וניהלה אתן שיחה ארוכה. כשאמרתי לה שמאוחר יותר נקנה ביצים שנאספו באותו הבוקר מהתרנגולות הללו, היא רצה לעגלה והביאה את ארנק הכסף שלי, מוכנה ומזומנה לקנות ישירות מהמקור. מאוחר יותר אכלנו בקפה המעולה במקום, בו נמכרים קפה טרי אורגני, מאפים טריים נהדרים מעשה בית, סנדויצי'ים וסלטים מתוצרת השדות שבמקום, ואפילו תותים קטנטנים ומתוקים במיוחד, שלקחנו הביתה וזללנו באותו הערב.

לאחר הביקור בחווה המרשימה הזו, המשכנו בשבילים והגענו לאגם שהוא חלק משמורת הטבע במקום. אפשר להקיף את האגם ולחזור דרך החורשה שבה רועים החזירים. ראינו עוד פרות, סוסים וחמור מקסים (שהתעלם מהקריאות שלנו ומנסיונותינו להאכילו בתפוח שהבאנו מהבית). לסיום, קנינו בשוק החקלאי המתקיים במקום ירקות וביצים מתוצרת החווה. חזרנו הביתה ברכבת בדיוק בזמן להכין ארוחת ערב. הביצים, שבאמת נאספו באותו הבוקר ומעולם לא בילו בקירור, היו הטעימות ביותר שאכלתי.

מרכז סטון בארנס לאוכל וחקלאות פתוח לציבור בימי רביעי עד ראשון מעשר בבוקר עד חמש אחה"צ. אפשר להגיע למקום ברכבת מגרנד סנטרל לטריטאון, הנסיעה אורכת כארבעים דקות בלבד. פרטים ולוח זמנים אפשר למצוא כאן. הכרטיסים עולים $11 למבוגר לכל כיוון. מתחנת הרכבת אפשר לקחת מונית (בערך $6 לאדם). מפה והוראות נהיגה אפשר למצוא כאן.

מלבד הטיול במקום והצפייה בחיות ובגידולים החקלאיים, מתנהלים במקום שיעורים והרצאות בנושאי חקלאות ובישול אורגניים. אפשר גם לבוא מוקדם ולאסוף ביצים, לקטוף תוצרת חקלאית ולהשתתף בפעילויות שונות. פרטים על הארועים בחווה נמצאים כאן.

בימי ראשון יש שוק חקלאי בו אפשר לקנות מוצרים שגודלו במקום. כדאי להגיע מוקדם בבוקר ולקנות מיד, כי ההיצע נגמר מהר.

בית הקפה מציע מבחר מאכלים קלים ושתייה. בנוסף, יש במקום גם מסעדה יוקרתית הנקראת Blue Hills. התפריט בה מבוסס כולו על מוצרים שגדלים בחווה, ומציע ארוחות טעימות המשתנות בהתאם לעונות. פרטים על התפריט ניתן למצוא כאן ולהזמין מקום אפשר בטלפון 914.366.9600.

אגב, למסעדה יש גם סניף בשכונה שלנו, בו בילו ואכלו הנשיא אובמה ואשתו בערב הציבורי הראשון שלהם בניו יורק לאחר שנבחרו לנשיאות (ולפני שראו הצגה בברודווי). פרטים על מסעדת בלו היל בוילג', ליד וושינגטון סקוור ניתן למצוא כאן.

פתחנו בשבת בנסיעה קצרה ברכבל מעל האיסט ריבר ל- Roosevelt Island. הנסיעה אורכת כארבע דקות בלבד אולם הנוף ממרומי הרכבל יפהפה.  רוזבלט איילנד, הממוקם בין מנהטן לקווינס בצפון מזרחה של העיר, שימש החל מהמאה ה-19 כמקום אליו הושלכו כל דחויי החברה: הוא שיכן בית משוגעים, קרנטינה לחולי מגפות, ובית סוהר, בו ביקר ועליו כתב  צ'ארלס דיקנס. אסירים מפורסמים כללו את האנרכיסטית אמה גולדמן (ששוחררה לאחר שבעה חודשים בשל התנהגות טובה), השחקנית מיי ווסט שבילתה במאסר מספר ימים לאחר שכיכבה במחזה שכתבה שנקרא, בפשטות, "סקס", וזמרת הג'ז בילי הולידיי שישבה כשהואשמה ביצאנות. בית הסוהר נסגר בשנות השלושים ובמקום הוקמו בתי חולים ומשכנים סיעודיים, וכן בנייני דירות רגילים. השחקנית שרה ג'סיקה פארקר התגוררה כאן תקופה קצרה לפני שעברה לשכונה שלנו.

מעבר למסע הגילויים והנסיעה ברכבל,  הגענו לאי כדי לחזות בקונצרט חוצות שבו הופיעו במקרה שני מוסיקאים אותם אני מכירה אישית ואוהבת: סינטיה הופקינס ולהקתה Gloria Deluxe ואיתן ליפטון ולהקתו The Ethan Lipton Band. רקדנו על הדשא וצפינו בקו הרקיע של מנהטן, ביום שלא יכול היה להיות יותר נעים ורגוע.

למחרת, התחלנו את היום בסנטרל פארק בהצגה מהלכת של תאטרון טיבטי, שתארה את חייו של הדאלי לאמה. השחקנים הובילו אותנו בשבילי הפארק, ועצרו בנקודות שונות כדי לאפשר לנו לשבת על הדשא ולחזות בפרקים מחייו המרתקים של המנהיג הרוחני החשוב. המופע שילב מסכות ומוסיקה חייה. מלא קסם.

לאחר ההצגה, עברנו לצידו המזרחי של הפארק. אנחנו מבלות הרבה במקום מאז שלולה נולדה וכמובן גם לפני כן, ולמרות זאת יש עדיין מגוון אזורים ופעילויות שלא חווינו. הפעם החלטנו לקחת סיור בגונדולה באגם. הגונדולייר שר לנו סרנדות באיטלקית, המציא שירים על לולה ועלי, וסיפר לנו על שתי הבנות שלו.

הבוקר התחלנו את היום בסיור חינוכי-משפחתי. דני ג'ייקובס הוא קרוב משפחה אהוב המתנדב, כמו שעשה גם אביו לפניו, לעבודה במוזיאון לתולדות הטבע. הוא מדריך סיורים בתערוכות השונות במוזיאון, ונוהג להזמין אותנו באופן קבוע לתצוגות שהוא חושב שיהיו מעניינות. תמיד נחמד לפגוש אותו לסיור מרתק המלווה בפרטים מיוחדים על עולם הטבע. הפעם היתה זו תערוכה על צפרדעים.

כדי להרגיש עוד קצת קיץ, הלכנו אחר הצהריים לפארק המים שעל נהר ההדסון בווסט וילג', השכונה שלנו. לולה שחקה בחול, מילאה בלונים במים, והשתעשעה במתקני המים השונים – ואני וחברי דיברנו על סרטים וספרים. האוויר היה צלול ונעים, ואפשר כבר היה להרגיש את הסתיו באוויר.

הרכבל לרוזבלט איילנד עולה $2 ואורך ארבע דקות לכל כיוון. הוא נמצא בפינת השדרה השנייה ורחוב 59. באי עצמו אפשר לתפוס מיניבוס לנסיעה ברחבי האי תמורת 25 סנט. פרטים נוספים אפשר למצוא כאן.

שירים ותיאורים ממופעה האחרון של להקת Gloria Deluxe נמצאים כאן, ושיר של- Ethan Lipton Band כאן.

ההצגה The Buddha Prince המספרת על חייו של הדאלי לאמה היא בחינם, ומטיילת ברחבי ארצות הברית. פרטים על מופעים עתידיים כאן.

שייט על גונדולה בסנטרל פארק עולה $30 לחצי שעה לגונדולה, עד שישה אנשים. רצוי להזמין מקומות מראש בטלפון 212.517.2233. השיט מתחיל ממסעדת ה-Boat House ליד רחוב 75 בצד המזרחי של סנטרל פארק. פרטים נוספים אפשר למצוא כאן.

תערוכת הצפרדעים במוזיאון לתולדות הטבע נמשכת עד ה-3.1.2010. המוזיאון נמצא בפינת הרחובות 79 וסנטרל פארק ווסט והוא פתוח בכל יום בין השעות 10:00-5:45. מחיר הכניסה המוצע למוזיאון הוא $16 למבוגר, $9 לילד. פרטים נוספים על התערוכה כאן.

גינת המים על Pier 51 נמצאת על ה-West Side Highway פינת רחוב 12. הגינה פתוחה כל השנה, אולם המים סגורים בחורף. יש ליד הגינה שירותים ציבוריים וקיוסק. פרטים נוספים: כאן.

נעל העקב האדומה היא אחד מתשעת עמודי קשירת אפניים שהוצבו לאחרונה ברחבי העיר, בשיתוף מחלקת התחבורה וגלריית "פייס וילדנסטיין". העמודים עוצבו על ידי דיויד ביירן – אמן, מוסיקאי מייסד להקת "ראשים מדברים" וחובב אופניים. הפסל השימושי ממוקם בצידה המערבי של השדרה החמישית פינת רחוב 57 מול חנות הבגדים היוקרתית ברגדורף גודמן. נעל העקב האדומה הענקית הזו נקראת The Ladies' Mile ושמונת הפסלים הנוספים הם יצירות אמנות ציבוריות זמניות המיועדות לעודד רכיבה על אפניים בעיר. ביירן אמר שהיה לו חשוב לשמור על העובי הסטנדרטי של עמודי קשירת אפניים קיימים בעיר, כדי לעזור לציבור לזהות אותם כמיועדים לשימוש, ולא כפסלים. המיקומים – מוול סטריט (שם הפסל נראה כסימן הדולר) ועד האזור האופנתי ביותר בעיר (עם נעל העקב) הכתיבו את עיצוב הפסלים.

מפה המפרטת את מיקומם המדוייק ועיצובם של תשעת הפסלים אפשר למצוא כאן.

זה לא מקום חדש, אלא מקום קלאסי של הוילג': חנות הגבינות של מוריי. אני קונה שם בעיקר גבינות נפלאות, לפעמים מחלב לא מפוסטר (תוצרת מקומית של חוות במדינת ניו יורק, ויבוא מספרד, איטליה, צרפת וכו'), יוגורט וחמאה משובחים, וגם סלמון מעושן מאלסקה, שמן זית נהדר, עלי גפן ממולאים, שרקוטרי פנטסטי, ביצים מתרנגולות שלא אכלו מזון מעובד בחייהן אלא רק עשב. לפעמים אפילו גלידות משובחות, פסטה, פירות יבשים, ושוקולד.

מוריי'ס היא חנות הגבינות הוותיקה והטובה ביותר בעיר. מוריי גרינברג היה יהודי קומוניסט שנלחם במלחמת האזרחים בספרד, ולמרות השמאלניות שלו פתח עסק קפיטלסיטי משגשג למסחר סיטוני במוצרי חלב וביצים בשנת 1940 ברחוב קורנליה, כמה דלתות מערבה ממיקומה העכשווי של החנות. מאז עברה החנות כמה גלגולים, והיום היא מרכז בו אפשר להרשם לשיעורים בתורת הגבינות, טעימות, סיורים מודרכים במרתף היישון, וסתם להסתכל ולהתרשם ממגוון המוצרים החדשים והמשובחים. אני תמיד מגלה שם משהו חדש למרות שאני נמצאת בחנות כבר שנים, לפחות פעם בשבוע – הם מחדשים ומעדכנים את המלאי שלהם ללא הפסקה ומקפידים לעקוב אחר יצרני גבינות, נקניקים ושוקולד ארטיסנלים.

אפשר גם סתם לקנות סנדוויץ' לארוחת צהריים ולשבת לאכול על הספסל האדום בחוץ, תוך הצצה (דיסקרטית כמובן) בעוברים והשבים שברחוב.

Murray's Cheese Shop, 254 Bleecker Street (between 6-7th ave.) 212. 243.3289. החנות פתוחה בימים שני עד שבת משמונה בבוקר עד שמונה בערב, ובימי ראשון מעשר עד שבע.

בנוסף, מדריך הגבינות שפורסם על ידי החנות, נחשב לאחד ממדריכי הגבינות המעולים ביותר בנמצא. אפשר למצוא אותו כאן.

Vasily Kandinsky, Blue Mountain, 1908–09

רטרוספקטיבה ראשונה לצייר קנדינסקי בניו יורק מאז 1985 תפתח במוזיאון הגוגנהיים ב-18 לספטמבר, ותכיל קרוב למאה ציורים. קנדינסקי היה אמן והוגה דעות מעניין שהיה מעורב בהרבה תנועות חשובות באמנות המאה העשרים: הפשטה, אקספרסיוניזם ובאוהאוס. הוא גם חקר את הפן הרוחני באמנות ופרסם ספר חשוב  בנושא. התערוכה תמשך עד ה-13.1.10. מוזיאון הגוגנהיים נמצא בשדרה החמישית פינת רחוב 89. שעות הפתיחה של המוזיאון ופרטים על כרטיסים אפשר למצוא כאן.

במוזיאון לאמנות מודרנית תפתח ב-13.9 תערוכת "חבצלות המים של מונה" שתציג את כל ציוריו המאוחרים של מונה מאוסף המוזיאון (עד 12.4). בנוסף מציג המוזיאון עד ה-19.10 תערוכה של המעצב הישראלי רון ארד.

Ron Arad, "No Discipline", installation shot

המוזיאון לאמנות מודרנית נמצא ברחוב 53 בין השדרות החמישית והשישית. שעות הפתיחה של המוזיאון ופרטים נוספים נמצאים כאן.

Georgia O'Keeffe, Series I—No. 4, 1918

ציוריה המופשטים של ג'ורג'יה או'קיף הם נושאה של תערוכה מקיפה שתפתח ב-17.9 במוזיאון הוויטני. למרות שאו'קיף נחשבת לאחת האמניות המוכרות והממוסדות של המאה העשרים, ציוריה המופשטים מוכרים פחות לקהל. התערוכה תמשך עד ה-17.1.

מוזיאון הוויטני נמצא בשדרת מדיסון פינת רחוב 75. פרטים נוספים ושעות פתיחה אפשר למצוא כאן.

פארק חדש ומיוחד נפתח בניו יורק לאחרונה, ההיי ליין. במקור היה שטח הפארק מעין גשר רחב שעליו פסי רכבת עיליים, מורמים כ-30 רגל (בערך 9.5 מטר) באוויר. המסילה נבנתה בשנת 1930 לאורך נהר ההדסון, בצד המערבי של מנהטן בין הרחובות 13-34, מעל לשכונות צ'לסי והווסט וילג'. רכבות נסעו בה במשך חמישים שנה, עד שנת 1980. מאז, ב-29 השנה האחרונות, המסילה נסגרה לציבור, נזנחה, ונחשפה לאיתני הטבע. עשבים שוטים גדלו בין הפסים, והתפתח לו מעין שדה טבעי שצמח בשקט מעל מנהטן.

בשנת 2000 קיבל ידידי הצלם ג'ואל סטרנפלד אישור כניסה מיוחד לאזור, ותיעד את הפלא בתמונות נפלאות שסקרו את האזור לאורך כל עונות השנה. הנה שלוש תמונות לדוגמא.

מאז התאגדו תושבי הקהילה ויצרו את אגודת חברי ההיי ליין, שהתחילה לאסוף כספים וללחוץ על גורמים בעירייה שיפתחו את המקום לציבור ויבנו בו פארק. ואכן, הנס התרחש, והמאבק הצליח. ימים ספורים לאחר שהפארק נפתח בחודש יוני, הוא הפך למקום כל כך מבוקש שתורים התארכו בכניסות, ואנשים המתינו בסבלנות להכנס ולהתהלך במקום.

העיצוב המחודש של הפארק, שנעשה בידי האדריכלים הניסיוניים דילר, סקופידיו ורנרו מקסים: תחושת שדה הפרא שהיתה באזור לפני השיפוץ נשמרה, האלמנטים האדריכליים (כמו הספסל בתמונה למעלה שעליו לולה מטפסת) משקפים את פסי הרכבת, והחומרים בהם נעשה שימוש (בטון, עץ, מתכת וצמחייה) טבעיים ונעימים.

נקודת המבט הגבוהה על העיר (שוות ערך לגובה של קומה שלישית בבניין), יחד עם המבט הקרוב על נהר ההדסון, משווה למקום תחושה נעימה ורגועה, כמעט חלומית, ממנה ניתן להשקיף על העיר ולהתנתק ממנה בעת ובעונה אחת.

פארק ההיי ליין פתוח לציבור משבע בבוקר עד עשר בלילה, בכל יום. כניסות לפארק נמצאות לאורך השדרה העשירית, ברחובות גנסבורט, 14, 16, 18, ו-20.

סוף הקיץ מתקרב ובימים האחרונים מצאתי את עצמי קונה דברים לבית ולילדה. ביניהם בגדים לסתיו (נושא לרשימה נוספת), ונעלי התעמלות חמודות של בנסימון מחנות נעלי הילדים בשכונה Shoe Garden. אני אוהבת את המראה הצרפתי שלהן, ולולה מרגישה בהן מאד נוח.

בקבוק מים לתינוקות שאינו עשוי מפלסטיק הוא דבר חשוב מאד, לאור המחקרים הרבים המראים כיצד בקבוקי הפלסטיק מדיפים כימיקלים המזיקים לבריאות. אני מעדיפה לא לסמוך על אף סוג של פלסטיק ומצאתי באמזון בקבוק נהדר מנירוסטה של חברת Foogo – בקבוק  שהוא גם תרמוס השומר על המשקה קר למשך 6 שעות, וגם מצוייד בקש פנימי גמיש המקל על השתייה לילדים קטנים.

ולבית, מטחנת פולי קפה. נושא הכנת קפה משובח בבית הוא דבר שאפשר ללמוד במשך שנים. החל מסוגי הקפה ומוצאם, סוג הקלייה, הטחינה, דחיסת האבקה, סוג המים, ועד מכונת הקפה עצמה כמובן. אני אוהבת את הקפה שלי בבוקר טחון טרי וריחני ולכן אני קונה פולי קפה שלמים וטוחנת אותם לפני הכנת הקפה. אחד הדברים החשובים לבדוק כשקונים מטחנות קפה הוא שהגלגלים הטוחנים לא יחממו את פולי הקפה בעת הטחינה, דבר שיפגע בטעם הסופי. יש סוגים שונים של מטחנות והטובות יותר הן אלו שטוחנות עם מגרסי בור – Burr Grinders. וכאן המכונה שמצאתי.

נעלי התעמלות של חברת Bensimon למבוגרים ולילדים עולות בין $38.50-$50. את נעלי הילדים אפשר למצוא בחנות נעלי הילדים בווסט וילג': Shoe Garden, 152 West 10th Street 212.989.4320

בקבוק הנירוסטה Foogo עולה באמזון $11.75. אפשר להזמין אותו כאן או לקנות ברשתות החנויות Walmart ו- Target בכל רחבי ארה"ב.

מטחנת קפה של קפרסו עולה $89.95. הסבר מפורט אפשר למצוא כאן ולקנות אפשר או באמזון או בחנות אביזרי הבישול הנפלאה ביותר בעיר Broadway Panhandler, 65 East 8th Street 866.266.5927

אמצע אוגוסט וניו יורק מלאה בתיירים. לולה ואני קמות בשבת בבוקר מוקדם, עוברות בקפה שלנו לקנות בייגל, מיץ תפוזים וקפה קר, קונות כמה ירקות ופירות בשוק החקלאים השכונתי, ובורחות ל-Y לשיעור שחייה. כאן לפחות כולם מקומיים – הורים לילדים קטנים שבאים לבלות בבריכה וללמוד לשחות, לצוף, לשיר, ולהשפריץ – הכל ביחד. המורה, סם (בתמונה למעלה, משמאל, קרח) מלמד קטנטנים לשחות כבר עשרים שנה לפחות, והוא יודע איך להצחיק אותם ולבדר את ההורים. חוויה עירונית קלאסית: מקלחות ותאי החלפה גדולים, המון אנשים מכל הסוגים והמינים, מהומה מעורבת בשלווה של אנשים שבאים להתעמל. פרטים על תכניות ה-Y לילדים אפשר למצוא כאן.

McBurney Y, 125 West 14th St. 212.741.9210

מלון ג'יין החדש, בפינת הרחובות ווסט וג'יין התחיל את חייו בשנת 1908 כמקום משכן למלחים שנבנה על ידי האגודה לידידות אנשי הים האמריקניים. אלפי מלחים ישנו בו, כולל ניצולי אניית הטיטניק שהתאכסנו במקום לאחר האסון בשנת 1912. עכשיו, לאחר שיפוץ, הבניין הוא אחד מהמלונות הכי בלתי שגרתיים, והחסכוניים, בעיר.

לאחר שהאגודה לידידות אנשי הים נסגרה בשנת 1980, הבניין שמש כמשכן לחסרי בית ולאנשים משולי החברה. כשנבנה במקור, היו בו 156 חדרים למלחים, ועוד חדרים לקצינים, מהנדסי ים, טבחים, וכו' שעבדו על האניות. המגורים עלו 25 סנט לחדר למלח ו-50 סנט לאחרים.

עכשיו הבניין נהפך למלון אפנתי בווסט וילג', עם חדרים קטנים אך מעוצבים העולים $99 בלבד ללילה. האורחים מקבלים את אותם החדרים שקיבלו המלחים בזמנו, עם מיטה צרה בצד אחד ואחסון בצד השני, אולם עכשיו החדרים מעוצבים כאילו היו ביאכטה עם עץ מבריק, מסכי טלויזיה שטוחים, אינטרנט ומוסיקה. חדרי האמבטיה משותפים, ונמצאים במסדרון.

הבר היפה והרומנטי של המלון, שנבנה באולם ההרצאות שהיה במקום, ונקרא The Jane Ballroom נראה כאילו נלקח ממש מהתקופה עם עיצוב ויקטוריאני, ציורי שמן, ספות עתיקות רכות ושטיחים פרסיים. הקהל בבר הוא סופר-אפנתי עם דוגמניות, שחקנים וכו', ושוערי הכניסה מסננים את הנכנסים כך שלא קל להפציע את החומה ולחדור פנימה. אבל כדאי לנסות. פרטים על המלון אפשר למצוא כאן, ופרטים על הבאר כאן.

Jane Hotel, 113 Jane Street, New York, NY 10014. 212.924.6700

בחודשיים האחרונים צפה קבוצת אמנים על מעבורת במים מסביב לניו יורק בפרוייקט המשלב אמנות וחיים שיתופיים. הצלמת מרי מטינגלי בת ה-30 (למטה, בתמונה, משקה את הצמחים) יזמה את הפרוייקט במחשבה על סביבה קיומית המספקת בעצמה את אמצעי הקיום שלה (עם גידולים חקלאיים, תרנגולות וכו') באופן חברותי לסביבה ולאמנות, סביבה שתוכל לשכפל את עצמה בעתיד כששטחי המחייה בעולם יצטמצמו. וכך נוסד פרוייקט ה-Waterpod שנבנה מחומרים ממוחזרים ומתרומות של גופים פרטיים וציבוריים. הפרוייקט מונע על ידי אנרגיית שמש, הצוות מגדל בעצמו ירקות בשטח המחייה על המעבורת, אוסף מי גשם וביצים מתרנגולות החיות איתם, יוזם ארועים אמנותיים (תערוכות, קונצרטי רוק), ומארח את האנשים הרבים הבאים להתעניין ולקחת חלק בניסוי.

הרעיון המקורי היה שבזמנם החופשי ימשיכו האמנים ליצור אמנות. אולם במציאות הפך הפרוייקט לניסוי בחיים שיתופיים, בארגון ובשרידה. חלק מהאמנים עזבו את דירותיהם ועברו לגור באופן קבוע על המעבורת. שאר המשתתפים בפרוייקט כוללים חבורה משתנה של אמנים וחברים, ביניהם כאלו עם נסיון בבנייה, נגרות, גינון, חיי ים, ותחומים נוספים העוזרים למימוש הפרוייקט. בינתיים הפרוייקט והארועים החברתיים הקשורים בו, מושך אוסף צבעוני של אנשים ואמנים העולים על המעבורת ומשתתפים ביצירה אמנותית ובחיים המזכירים חיי קומונה. כמו שאמרה אחת האמניות: "זו אניה, זו חווה, זה משכן אמנויות, זהו מיצב".

From August 4 – August 17 Waterpod™ will be docked at Pier 5, Brooklyn Bridge Park (BBPDC). It will be open to the public Friday 3 – 7 PM, Saturday – Sunday 11 AM – 7 PM

August 18-31: docked at Staten Island; September 1-14: Queens World Fair Marina.